החולצה קבורה
בארון
שכחה את הגוף
שכחה את המילים שתחמו את יופיה
שכחה את השינים שנשכו
ותלשו את כפתוריה
שכחה את כסילותו של הזרע
שנספג לתוכה
שכחה כל כתם, כל דקירת מחט
שכחה את הידים שהציקו לה
לטפו אותה, עותו את צורתה
קברו אותה
שכחה הכל ועם זאת אפשר
ללבוש אותה שוב ושוב כאילו
היתה הזכרון עצמו
שעת השכחה הגמורה / באר חלב באמצע עיר / חזי לסקלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה