כל הטעם בבכי הוא להפסיק לפני שזה נעשה נדוש. כל הטעם בעצב הוא לחדול כשהוא עדיין כן, כשעדיין יש לו משמעות. כי אפשר בנקל להשחית את כל העסק: אתה לא שם לב ומתחיל לייפות את יפחותיך, או מתחיל לספר על הווילרים בחיוך עצוב ורגשני ואומר שפרנק היה אמיץ, ואז מה השגת?
חלון פנורמי / ריצ'רד ייטס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה