אני לא כאן

יסורי הגסיסה של הבלוג הקודם שלי (שהיה גם העבודה שלי) עדיין גורמים לי להתעורר לפעמים באמצע הלילה עם קשר מעיק בבטן. אני ידועה בחוסר היכולת שלי להתמיד, לעשות משהו עד הסוף, להמשיך אל מעבר להתלהבות של ההתחלה.

עד כאן ההספד מיד ובדיעבד.

עכשיו שתי סיבות למה כן + סיבונת בונוס.

1) יש דבר אחד שהצלחתי להתמיד בו, יחסית. פרוייקט הdaily outfit שלי נמשך כבר כמה חודשים ומגלה יציבות והמשכיות מסוימת. אז אולי, באופטימיות זהירה, הוא ימלא את הבלוג הזה בתוכן יציב וקבוע.

2) מדגדג לי לכתוב. אני מתגעגעת לזה. יש רעיונות שבא לי לפרוס על יותר מ140 תווים. אני לא יודעת כמה פעמים זה יקרה בפועל, אבל מקווה שיקרה. בשביל עצמי, בעיקר.

וסיבונת בונוס: כי שגיא ביקש/הציע.

כמו שכבר אמרו: here goes nothing. let's hope not literally.