16-12-2009

Listen it don't really matter to me baby
You believe what you want to believe
You see you don't have to live like a refugee

Refugee / Tom Petty and the Heartbreakers

Coolest Songs Ever #466

15-12-2009

Is this lump out of my head?
I think so

Lump / Presidents of the United States
Coolest Songs Ever #468

14-12-2009

When we first met
We passed around gifts
That was a long time ago
And yours didn''t fit

Just Because / Jane's Addiction

Coolest Songs Ever #473

13-12-2009

I love you ... let's go
Oh ... solid gone ...
How could we miss someone as dumb
As this?

The Lovecats / The Cure

Coolest Songs Ever #478

פרא

אהבתי את הסרט ארץ יצורי הפרא. מאד אהבתי.

אני לא רוצה לדבר פה על המחויבות לחזון הפרטי של ספייק ג'ונז ואיך הוא הצליח להגשים אותו בסרט. נגיד שהויז'ואל מדהים. נגיד שהפסקול מצוין. לא על זה אני רוצה לדבר.

מה שהפך את הסרט למעולה בעיני, הוא מה שמשותף לו ולספר עליו הוא מבוסס. זווית הראיה. נדירים מספרי הסיפורים שיכולים לדבר מתוך זוית ראיה של ילד. באמת, לא בהתיילדות. הקונסיסטנטיות של הדיבור מתוך הנפש של הילד היא מדהימה בעיני. ההבנה, לא זו לא הבנה אפילו, ההזדהות עם איך זה להיות ילד. עם איך הזמן עובד אחרת אצל ילדים, כשאחר צהריים אחד יכול להמשך לנצח. שלעשות "ערימת ילדים" זה מצב נחשק.

ספייק (אנחנו על פירסט ניים בייסיס, כן) מצליח להכניס לסיטואציה הבסיסית שמתוארת בספר (ילד משתולל, ילד נענש, ילד מפליג בדמיון למלוך על יצורי פרא, ילד חוזר הביתה לארוחת ערב חמה) מימד מלנכולי שנוגע בנימי נפש ספציפיים. במיוחד אם יש לך, במקרה, ילד.

כי אתה מגדל ילד. אתה מגדל אותו ומהרגע שהוא יוצא מהבטן מתחיל קרב שלא נגמר בין הרצון להגן עליו וההכרח לשחרר אותו. עצם הלידה היא אקט קיצוני של שחרור. ממצב שבו הילד עטוף בך, מוגן מכל פגעי העולם, הוא הופך ליצור נפרד. כן, זה לא אקט וולנטרי, אבל האמת היא שכמעט כל אקט של שחרור הילד שלך הוא לא וולנטרי. להפך. אם יש משהו שנוגד כל אינסטינקט הורי שאולי הצלחת לפתח זה לתת לילד שלך חופש, עצמאות. עצמאות זה מפחיד. כי זה אומר שאתה מוותר על שליטה. ואם אתה מוותר על שליטה אז יש סיכוי לא רע בכלל שהילד שלך, הדבר הקטן והפגיע הזה, יעשה לעצמו משהו לא נעים.

אבל אין לך ברירה. כי אם לא נופלים, לא לומדים ללכת. ואם לא דופקים את הראש בשולחן לא יודעים להזהר בפעם הבאה. ואם לא תסמוך עליהם כשהם רצים בשדרה שיעצרו לפני הכביש, כמו שכבר לימדת אותם והסברת להם מיליון פעם, אף פעם לא יהיה להם את החופש לרוץ בשדרה. אז את לא נושמת כמה שניות ואז הם עוצרים.

ארץ יצורי הפרא תפס אותי כי הוא אומר שילד צריך להתמודד עם יצורי הפרא שלו. שאתה לא יכול להגן על הילד שלך מכל דבר ושאתה לא צריך. כי למרות שהאינסטיקנט שלך דוחק בך לעטוף אותו, שלא יצטרך לחוות כאב, לחוות דחיה, לחוות פחד, כדי להפוך לבנאדם שלם הוא יהיה חייב להתמודד עם כל אלה ואתה חייב לאפשר לו. ושהוא יעשה את זה יותר טוב ממה שאתה יכול לדמיין.

וגם בגלל שמקס? הוא לגמרי אוריה.

10-12-2009

בן שנתים דני*
דני כבר גדול
דן הכל יודע
דן מבין הכל

בן שנתים דני -
דני כבר גדול
יש לו שתי עינים
דן רואה הכל

יש לו שתי עינים -
מי צבע אותן?
שתי עיניו של דני -
ים כחול צבען

יש כפתור לדני -
אף קטן רחב
ראש יש לו לדני -
תלתלי זהב

בן שנתים דני
דני - דן שלי
נומה דני, נומה
נומה גוזלי...

בן שנתים דני / מרים ילן שטקליס

*הוא אמנם בן 4 היום, אבל חוצמזה השיר מדויק לו לגמרי

08-12-2009

You know it means no mercy
They caught him with a gun
No need for the Black Maria
Goodbye to the Brixton sun

The Guns of Brixton / The Clash

Coolest Songs Ever #487

07-12-2009

You lack the one thing that is devotion
not always there, in your hair
in a daze
Just too wrapped up in
your own emotion
your vanity
will always be
your greatest thing....

Divine Thing / Soup Dragons

Coolest Songs Ever #492

06-12-2009

Shit, maybe I could go to Yucatan
where women are women, a man's a man
ah, no one confused, ever loses place
with their place in the human race

Modern Dancing / Lou Reed

Coolest Songs Ever #497

03-12-2009

פרושים ימי פני האל
יודע הוא דרכי
וכל שירי כמו תפילות
שולחו למרחקים

הללויה

02-12-2009

אוח, בל נהיה קטנוניים, אין טעם לחפש כנות בספרי זכרונות. כדאי לשאול איזהו גרסה של אישיותו ועולמו בחר המחבר - שהרי תמיד קיימת אפשרות בחירה כלשהי. אפשר לאחוז בעט אך ורק כדי לא לומר מילה טובה על אף אחד.

חיי בניו אורלינס / קריאת רשות / ויסלבה שימבורסקה

01-12-2009

You shouldn't mess with me
I'll ruin everything you are
I'll give you television
I'll give you eyes of blue
I'll give you a man who wants to rule the world

China Girl / Iggi Pop + David Bowie

30-11-2009

must clean mirror.
new camera not as forgiving.

29-11-2009

... וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע, והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה

סיפור על אהבה וחושך / עמוס עוז

28-11-2009

חדש [ת'] 1. מודרני,ראשוני [אופנה] 2. זר, טירון, ירוק, מתחיל [התחלה] 3. טרי, לח, רענן
מילה במילה / איתן אבניאון

26-11-2009

She was a day tripper, one way ticket, yeah!
It took me so long to find out, and I found out

Day Tripper / The Beatles

25-11-2009

So messed up
I want you here

I wanna be your dog / The Stooges

23-11-2009

היא פגעה בפחות אנשים מאשר
כל אחד אחר שאני מכיר,
ואם תסתכל על זה ככה,
אז,
היא אכן יצרה עולם טוב יותר.
היא נצחה

לזו עם שיני הזיגזג / עד שהאצבעות יתחילו לדמם / בוקובסקי

סבא שלי

נירים, 1984

סבא שלי נולד ב1924. הוא עבר כמה מלחמות, הקים קיבוץ בדרום, התחתן עם סבתא שלי וביחד הם הולידו 5 ילדים. אמא שלי היא השלישית. כשהוא היה בן 55 אני נולדתי בקיבוץ שהוא הקים, הנכדה הרביעית מתוך 17 שיהיו לו בסופו של דבר. כשהייתי בת 5 סבא שלי עזב את הקיבוץ בכעס גדול, משאיר מאחוריו את כל המשפחה. 7 שנים אחר כך פחות או יותר הוא ניתק כמעט כל קשר עם המשפחה.

סבא שלי העביר את רוב עשרים וחמש השנים האחרונות בדירת חדר בקומה השלישית ברחוב קיבוץ גלויות בדרום תל אביב. היו לו, מסתבר, לפחות שני סוגי סרטן שטופלו. אני לא יודעת בדיוק את הפרטים. לפני חמש שנים, כשסבתא שלי, אשתו, נפטרה, הוא חידש קשר מסוים עם המשפחה וגם הגיע להסדר עם הקיבוץ ועבר לדירה טובה יותר ברחוב צפת, ליד בוגרשוב.

אתמול בבוקר דודה שלי נסעה לבקר אותו בבית האבות בהוד השרון בו הוא היה מאושפז בשבוע האחרון. כשהגיעה הודיעו לה שחמש דקות קודם הוא נפטר. דום נשימה.

הבוקר אבא שלי קם בחמישה לשש ונסע מכרכור לדרום, לקיבוץ. הוא טיפל בחפירת הקבר ובבבניית הארון ובתזמון ההגעה של האמבולנס עם הגופה.

בהלוויה של סבא שלי דיברו שישה בני משפחה: שני בניו, שתיים מבנותיו, אחת מכלותיו ובן דוד שלי. אמא שלי לא דיברה, היא לא מדברת בארועים ציבוריים. כלתו השניה לא באה להלוויה בגלל סכסוך לא פתור שהיה לה איתו. דודה שלי, הבת הבכורה שלו, הקריאה שיר וגם אשתו של דוד שלי. הבן הגדול דיבר על החיים של סבא ואיך האירועים ההיסטוריים עיצבו אותם. הוא דיבר על האישיות הבלתי מתפשרת שלו, על הצמא שלו לידע ולרוחב אופקים, על הצורך להיות תמיד הכי בסדר - העובד הכי חרוץ, זה שיודע הכל. הוא סיפר כמה קשה היה לחיות איתו. דודה שלי, הבת הקטנה שלו, דיברה בערך על אותם דברים. בן הזקונים, הדוד השני, סיפר על מה שהיה בעיניו החוויה המעצבת של החיים של סבא - ההכרח להפסיק ללמוד בגיל 12 ולעזור בפרנסת המשפחה ואיך נשארה אצלו האכזבה ממה שהוא היה יכול להיות. הוא דיבר גם על החום שלו, על האהבה שלו למשפחה שלו. הוא אמר שהוא חושב שבגיל 60 סבא רצה לחיות את שאר החיים שלו אחרת, מחוץ למסגרת הקיבוצית החונקת.שהלך לים ושמע הרצאות. שרצה להיות פנסיונר בתל אביב.

בן דוד שלי דיבר בקול חנוק על איך הוא לא מהצד הנואם של המשפחה אבל הפעם הוא ידע שהוא חייב. הוא סיפר על ביקורים אצל סבא, על שיחות ודיונים סוערים ואמר שהביקורים האלה היו צורך אגואיסטי שלו, לא לקיחת אחריות או מעשה טוב. לא היה לי מושג שהוא היה מבקר אותו בקביעות. הוא הזכיר איך בהלוויה של סבתא אחד מבני הדודים שדיבר אמר שכל אחד מהנכדים חשב שאותו סבתא אוהבת הכי בעולם. הוא ציין שאצל סבא אף אחד מהנכדים לא הרגיש ככה, אבל לא היתה פעם שהוא ביקר אותו שסבא לא דיבר על הנכדים שלו והתגאה בהם.

אחר כך דיברו שלושה דוברים שאינם בני משפחה. מזכיר הקיבוץ בעבר דיבר בקצרה. הוא ביקש מסבא סליחה שלא הצלחנו להבין אותו ולהגיע איתו להסכמה. הוא סיפר איך בביקורים שלו את סבא באותה דירה בקיבוץ גלויות היו עולות דמעות בעיניו כשחווה חלק מהסבל שהיה מנת חלקו של סבא. הוא אמר שהוא גאה שזכה שיהיה לו קשר עם סבא.

חבר קיבוץ אחר דיבר על כך שסבא חזר הביתה. שעכשיו היא שעת חסד, שעה של מחילה.

איש שאף אחד כמעט לא הכיר דיבר ארוכות. אמר שהיה ידיד של סבא ב15 שנה האחרונות בעיר. דיבר על המרץ הרב שלו כמעט עד הסוף. על החיוניות והסקרנות. בסוף הוא אמר שהוא אוהב אותו אהבה גדולה. אני חושבת שהוא היחיד שאמר את זה.

ואני חשבתי על "דובר עבור המתים". חשבתי כמה טוב אם היה יכול לבוא מישהו, ללמוד את חייו של סבא ולדבר עלייהם. בלי ליפות ובלי להסתיר. בלי לסחוב מטענים ישנים. להציג אותו כמי שהיה - איש קשה, איש עקשן, איש ששילם מחיר כבד על הבחירות שלו אבל דבק בהן בכל זאת. איש אידיאליסט של חזונות גדולים וגם איש שהמשפחה היתה חשובה לו כל כך. שלא ידע לגשר בין האישיות שלו לבין הסביבה המיידית שלו. איש סקרן, חכם, רחב אופקים, דברן, חם. איש יוצא דופן במובן העמוק של המילה, שהקים קיבוץ ודקדק בכל מצוותיו, קלה כחמורה, אבל היתה בו רוח אינדיוידואליסטית שדחקה בו ולא אפשרה לו לחיות בקיבוץ בהשלמה.

סבא שלי יצא מהחיים שלי מזמן. לא חשבתי עליו. לא חשתי אליו קרבה מיוחדת ב15 שנים האחרונות לפחות. גם אם הייתי רוצה, לא הייתי יכולה לדבר את המוות שלו.

אני כן יכולה לזהות בי חלקים ממנו. אני יכולה להכיר לו תודה עליהם. במובן הזה, הוא ישאר איתי תמיד.

22-11-2009

אדם זקן - מה יש לו בגילו?
הוא מנמנם, כי הוא פוחד לישון.
עיניו פקוחות למחצה, מנחשות
לפי תנועת הכוכבים, אם הלחישות
רומזות כי זה לילו האחרון
אדם זקן - מה יש לו בחלון?
חלון פתוח ודרכו נשקף
ראש זר ולא מוגדר, שמאותת
להיות שנית נמר צעיר בסתו,
תמיד תמיד לקחת, לא לתת
לראש עוין מבעד לחלון
לפקוד אותו בערב אחרון
אדם זקן - מה יש לו בערבו?
לא מלך
ויפל
לא על חרבו

ערב פתאומי / דוד אבידן

19-11-2009

ופחדנו
שמשך כל חיינו
יקרו לנו דברים
כאלה,
שאף אחד
לא ירצה
שמישהו
יהיה
כזה
חזק
ויפה,
שאחרים אף פעם לא
ירשו את זה,
ושהרבה
אנשים
יצטרכו
למות.

*האיש עם העיניים היפות / עד שהאצבעות יתחילו לדמם / בוקובסקי

* it's Bukowski week here at the almost daily outfit

18-10-2009

...ומתעוררת
בבוקר לכתוב שירים באותיות גדולות על
מלאכים ואלוהים. אנחנו יודעים שאלוהים מת, ספרו
לנו, אבל כשאני מקשיב לך אני כבר לא בטוח. אולי
בגלל האותיות הגדולות.

שיר כמעט בדוי / עד שהאצבעות יתחילו לדמם / צ'רלס בוקובסקי

16-10-2009

...*

Hats / xkcd
*the dude with the hat is my favorite

15-11-2009 ALT

הייתי צריך לאהוב אותה יותר אבל לא
רציתי

לא רציתי / עד שהאצבעות יתחילו לדמם / בוקובסקי

10-11-2009

Now we grieve 'cause now it's gone
Things were good when we were young

C'mon C'mon / The Von Bondies

08-11-2009

There's more, there's red and yellow,
black and blue.
There's me, there's you.
(Waiting for the cloud.)

Waiting for the cloud / Legendary Pink Dots

02-11-2009

O Captain! my Captain! rise up and hear the bells;
Rise up—for you the flag is flung—for you the bugle trills;

O Captain! My Captain!* / Walt Whitman

הצדעה לגנרל חורף*

01-11-2009

I'll be your mirror
Reflect what you are, in case you don't know

I'll be your mirror / Velvet Underground

29-10-2009

And so it is
Just like you said it should be
We'll both forget the breeze
Most of the time

The Blower's Daughter / Damien Rice

28-10-2009

not much chance,

Nirvana / Charles Bukowski

26-10-2009

I see the girls walk by dressed in their summer clothes
I have to turn my head until my darkness goes

Painted Black / The Rolling Stones

25-10-2009

Golgafrincham is a red semi-desert planet that is home of the Great Circling Poets of Arium and a species of particularly inspiring lichen. Its people decided it was time to rid themselves of an entire useless third of their population, and so the descendants of the Circling Poets concocted a story that their planet would shortly be destroyed in a great catastrophe. (It was apparently under threat from a "mutant star goat").

The useless third of the population (consisting of hairdressers, tired TV producers*, insurance salesmen, personnel officers, security guards, management consultants, telephone sanitizers and the like) were packed into the B-Ark, one of three giant Ark spaceships, and told that everyone else would follow shortly in the other two. The other two thirds of the population, of course, did not follow and "led full, rich and happy lives until they were all suddenly wiped out by a virulent disease contracted from a dirty telephone"

Places in the HHGG - Golgafrincham / Wikipedia

22-10-2009

Mama said there'll be days like this,
There'll be days like this Mama said

Mama Said / The Shirelles

21-10-2009

The more I stay in here
The more it's not so clear
The more I stay in here
The more I disappear

The Line Begins To Blur / NIN

20-10-2009

I am a weapon on massive consumption
The Fear / Lily Allen

19-10-2009

We don't see things as they are, we see things as we are.
Anais Nin

18-10-2009

she just laughed and said,
"Oh you're so funny."
I said "yeah?
Well I can't see anyone else smiling in here.

Common People / Pulp

16-10-2009

I love you for no reason, my child.
I love you because you are my child.
I don’t need other reasons
Happy Birthday Ulysses

I would have written it less gushy today, but the essence still holds true two years later, and will probably continue to do so.

10 נקודות למחשבה אם מתחת את הגידים בכף הרגל

1. לא משנה כמה בגדים תחליפי, אין שום אאוטפיט שנראה פאבולוס עם תחבושת אלסטית על כף הרגל.
2. עקבים? לא היום.
3. אבל זו הזדמנות פז להשתמש בכל הגרביים שאיבדו את בן הזוג שלהם מזמן.
4. תעשי רגליים. כן, זה קשה, אבל אין ברירה.
5. גם פדיקור לא יזיק לאצבעות שמבצבצות מהgranni-wrap.
6. עדיף, באמת שעדיף, תחבושת בלבן. אלא אם את בדרך לברידג' ואז ללא ספק הלוק הגריאטרי של הבז' יעבוד בשבילך.
7. ישאלו אותך שאלות טפשיות. זה המחיר שאת משלמת על מעשים טפשיים (חוץ מהכאב כמובן)
8. לשכב על הגב ולראות טלוויזיה כל היום זו לא חוויה מספקת כמו שאת עלולה לחשוב בטעות לפני שעשית את זה יום שלם.
   
9. זה לא הזמן לחסל חבילות פרינגלס בכמויות. כן, אפילו שנורא משעמם לך.
   
10. מה שלא הורג מחשל. במיוחד את כף הרגל החשופה בחלקה. תור נוסף לפדיקור עם הסרת התחבושת מומלץ בחום.
    

13-10-2009

אני נופל וקם, נופל וקם
'נופל וקם / שבק ס

12-10-2009

And I could replace you with older pictures of you, from back when you looked happy.

Fall Foliage / xkcd

11-10-2009

I always find it more difficult to say the things I mean than the things I don't.
W. Somerset Maugham

05-09-2009

עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני או מחלה.

אנשי הגשם / רחל שפירא

04-10-2009

כל הטעם בבכי הוא להפסיק לפני שזה נעשה נדוש. כל הטעם בעצב הוא לחדול כשהוא עדיין כן, כשעדיין יש לו משמעות. כי אפשר בנקל להשחית את כל העסק: אתה לא שם לב ומתחיל לייפות את יפחותיך, או מתחיל לספר על הווילרים בחיוך עצוב ורגשני ואומר שפרנק היה אמיץ, ואז מה השגת?

חלון פנורמי / ריצ'רד ייטס

02-10-2009

נראה כי רק בדור הבא תיעשה ההליכה לאוונגרד
מדריך לתייר הרגלי / קריאת רשות / ויסלבה שימבורסקה

01-10-2009

We're all pathetic. It's what makes everything interesting

House M.D Season 6 Episode 2

29-09-2009

Find a cure
Find a cure for my life

Oh My God / Ida Maria

מחשבות מיום כיפור

קרדיט תמונה: nivshon


1. ghosts of yom kipur past: אני חילונית לחלוטין, לא רוחנית בשיט, ונמנעת ככל האפשר מחשבונות נפש. אבל יום כיפור עדיין גורם לי לרצות לייחד את היום, לעשות אותו שונה מכל שבת אחרת. אפילו בתוך החילוניות התל אביבית שאני במרכזה (מי פנוי ברוטשילד? אפילו לא מטר מרובע אחד).

אולי, כלומר בטוח, זה קשור לאבא שלי שהיה לוקח אותי ממעוז האנטי-דתיות המתריסה - קיבוץ של השמו"צ - דרך השדות ברגל לקיבוץ השכן שם היה בית כנסת. בת 5 אוכלת שוקולד בחושך בין הרגבים בדרך חזרה מבית כנסת לקיבוץ שלנו. אבא שלי שיום כיפור אחד אסר עלי לבוא לבית כנסת (זה כבר היה בקריות) כי באתי עם כפכפים, רחמנא ליצלן. לאבא שלי יום כיפור חשוב, והוא הצליח להעביר את זה אלי.

הזכרונות שלי מיום כיפור הם לא דתיים. אני לא זוכרת מתי זה כל נדרי, מתי תוקעים בשופר או מתי נכון להגיד חתימה טובה או אולי גמר חתימה טובה? אבל אני זוכרת את עוגת הדבש שאוכלים אצלנו אחרי הצום, ואת השניצלים של הארוחה מפסקת המאולתרת בקיבוץ, ואת הפעם ההיא בכיתה ה או ו ששברתי את הצום בצהרים כי היה לי קרייבינג בלתי נשלט לקורנפלקס תלמה. אני זוכרת את הריח של האוויר ואת הצלילות של השמיים ואת האווירה של החגיגיות הנקייה - נקייה מארוחות שלא נגמרות, מתנות מיותרות או פקקים בדרך.

אז אני מתלבשת יפה, בלבן אם אפשר (זוכרת משהו מהבית כנסת ההוא בקיבוץ על זה שלא לובשים שחור ביום כיפור), ולוקחת את הילדים אם לא ממש לבית כנסת אז ליד הבית כנסת. לשמוע קצת, לספוג קצת ובעיקר לקבל את האווירה הזו של היחוד של יום כיפור.

2. Fly My Boy: השנה היתה השנה הראשונה של אוריה על אופניים ביום כיפור. הוא השתלט על העניין הזה של בלי גלגלי עזר רק בשבת שעברה והיום הוא כבר נוסע נוסע נוסע, אי אפשר לעצור אותו. מעבר לגאווה אימהית מתפרצת, להסתובב איתו בחוץ כשהוא על האופניים גורם לי לאושר.

מפתיע, אולי, אושר בהקשר הזה. כאילו - חלקים נכבדים מאוכלוסיית העולם נוסעים על אופניים, אה? הבא נשאר בפרופורציות. אבל החויה היא גדולה מזה. זו חוויה של לראות את הילד שלך פורש כנפיים, מגדל אוטונומיה, מגלה על עצמו דברים חדשים. אני חושבת שעם ילדים, בעיקר עם הראשון, כל הטריק הוא לשחרר. קלישאה? אולי, אבל אני רואה מסביבי כל כך הרבה דוגמאות הפוכות.

כשאוריה נולד הוא היה חלק ממני. הרבה זמן הוא נשאר חלק ממני. עד היום, אני מחוברת אליו רגשית בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מאשר לאח שלו. כאביו הם כאבי, שמחותיו הם שמחותי. אני נלחמת תדיר בצורך לעטוף אותו, לגונן עליו, להלחם את המלחמות שלו, למנוע ממנו לדעת את הכאבים שהעולם מביא לפתחנו. אני מנהלת מול עצמי מסע שכנוע מתמיד שמתמקד בהבנה שכדי לגדול להיות אדם שלם, שמח, מאוזן הוא צריך להלחם את מלחמותיו בעצמו, להתגבר על כאביו בעצמו ולהשיג את השגיו בעצמו.

לראות אותו מרחף על האופניים שלו, שולט בהם שליטה מלאה, נופל וקם בלי עניינים, מונע מכח חדוות הנסיעה, מנסה להרים גלגל (אלוהים ישמור) ובעיקר - מאושר מאושר מאושר כל כך - אני מצליחה לראות אותו מהצד. לא כאקסטנשיין שלי אלא כילד, אדם, עצמאי. וזה גורם לי אושר במובן הכי פשוט וממלא של המילה.

3. אוטופיה עכשיו: דמיינו לכם תל אביב שמורשים לסוע בכבישיה רק אופניים ותחבורה ציבורית. עיר עם נתיבים מיוחדים לאוטובוסים מהירים ויעילים, עם מגרשי חניה בפאתי העיר בהם שמורה לכל תושב החניה שלו ומקום בטוח לנעול את אופניו או לחילופין גישה נוחה ומהירה לתחנת אוטובוס. בעיר כזו אין פקקים, אין כמעט זיהום, מועטות התאונות, יש יותר מקום לשטחים ירוקים. רמת החיים עולה, איכות החיים עולה, כולם עושים יותר ספורט.

28-09-2009

כל כך הרבה שנים
אותך איני יודע
אנו כבר זקנים
אז בואי ונשתגע
מה יש לי בחיים
אם בך אני לא נוגע
זקנים / נקמת הטרקטור

27-09-2009

בערב יום כיפור הלכו הקוואנטים לבקש סליחה מאיינשטיין. "אני לא בבית," צעק להם איינשטיין מאחורי דלת נעולה. בדרך הביתה צעקו עליהם אנשים כל מיני קריאות גנאי מהחלונות, ומישהו אפילו זרק עליהם פחית. הקוואנטים עשו כאילו זה בכלל לא מזיז להם, אבל בלב הם נורא נעלבו. אף אחד לא מבין את הקוואנטים, כולם שונאים אותם.

אף אחד לא מבין את הקוואנטים / צינורות / אתגר קרת