מהיום, אני באמת לא כאן

לפני כמעט שנה פתחתי את הבלוג הזה בנימה מהוססת משהו, לא רוצה להתחייב לעוד בלוג שיגווע.
הוא סירב לגווע ובהתאם הגיע הזמן להעביר אותו לאכסניה מושקעת יותר.
מהיום אני כאן: http://www.shiribiri.me
בוא אחד, בואו כולם.
יהיה קוסם. וופלים.

חינוך, סוציאליזם ואחוות עמים, כלומר, אחריות הורית

בהמשך לדיון הפורה בטוויטר על מערכת החינוך הציבורית מול הפרטית, הנה מחשבותי ביותר מ140 תווים.

טוב, הרבה יותר מ140 תווים, לקצרי הקשב - סיכום מנהלים קצר:

• אני מאמינה גדולה במערכת חינוך ציבורית, במחויבות של הציבור להקנות חינוך בסיסי נכון וטוב לכל אחד, בלי קשר לאמצעיו.
• כדי שמערכת חינוך ציבורית תוכל להתקיים בצורה ראויה לשמה היא צריכה תקצוב נאות וניתוק מפוליטיקה
• הפקרה של מערכת החינוך הציבורית תוביל לכך שאף אחד מאיתנו לא ירצה לחיות פה (כן, אפילו יותר מעכשיו)
• מערכת החינוך הציבורית היא בשום מקרה לא תחליף לאחריות ההורים על החינוך של הילד שלהם, הן חינוך במובן של הקניית ידע והן חינוך במובן של הקניית ערכים.

אוקי? אתם יכולים ללכת עכשיו. אלא אם בא לכם להישאר לעוד איזה 40 פסקאות

ערכים שמקנים לך בגיל צעיר קשה מאד לעקור אחר כך, לא משנה כמה העולם סביבך משתנה. זו כנראה הסיבה שאני, קיבוצניקית במקור, מאמינה גדולה בסוציאליזם. סוציאליזם במובן של אחריות החברה על הפרט, של חלוקת משאבים נכונה שרואה את כל הקהילה ולא רק את טובתו של פרט זה או אחר. אני מאמינה שמערכת כזו מצמיחה בסופו של דבר הרבה יותר יציבות ומגדלת מתוכה פרטים יותר סוצייאלים ופחות עוינים. אנשים שיכולים להשתלב במארג של חברה ולהפוך את העולם שאנחנו חיים בו למקום טוב יותר.

חינוך פרטי הוא דבר מפתה מאד. למה לי לשלוח את הילד שלי לגן החיות שנקרא מערכת החינוך הציבורית, בו מורים עילגים וחסרי מוטיבציה ילמדו אותו לחשוב בתבניות, לציית לכללים עיוורים ולהפוך ל[פאוזה לפני קלישאה איומה] “עוד לבנה בחומה”? אני אשלח אותו למערכת חינוך פרטית, בו הוא ושכמותו יוכלו ללמוד אפלטון בנחת ולשחק קריקט. שם הוא יוכל להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו בלי להלחם על תשומת הלב של המורה התשושה שלו עם הבריון הכיתתי, ההיפראקטיבית הלא מאובחנת וההוא שלא קראו לו סיפורים לפני השינה.

אבל אני לא מאמינה בחינוך פרטי. משתי סיבות עיקריות:

1. בתי הספר הפרטיים לא טובים יותר מהציבוריים בכל הקשור ל”בעל זבוביות” של חברת הילדים. גם שם יש משחקי כח, אינטריגות, מנודים ומקובלים, וגם שם המבוגרים האחראים לא יכולים למנוע את זה.
2. הבעיות של מערכת החינוך הציבורית נובעות מהעובדה שחינוך נדחק למקום כל כך עלוב שלא הייתי משכנת בו את האוגר שלי בסדר העדיפות ה”לאומי”. העברת כל אלה שיכולים לחינוך פרטי רק תחמיר את המצב הזה.

ברור שכשיש 40 ילד בכיתה, הרמה יורדת. ברור שכשהוראה היא מקצוע שהולכים ללמוד כל אלו שלא התקבלו לשום דבר אחר או לחלופין כל אלו שרוצות להיות בבית באחת אז לא רק שהרמה יורדת, אלא גם הילדים לומדים לבוז למורים שלהם. וברור שכששיקולים פוליטיים מכניסים הנחת תפילין למקצועות החובה אז גם ההורים לומדים לבוז למערכת.

אבל לשאת על נס את החינוך הפרטי כפתרון זו לא תשובה. כי המשמעות של זה היא הפקרת כל אותם ילדים שלא יכולים להרשות את זה לעצמם למערכת שרק תלך ותהיה יותר ויותר רקובה. הוצאת כל הכוחות החיוביים ממערכת החינוך הציבורית תיצור גטאות של אנשים בלי חינוך בסיסי לערכים, בלי יכולת בסיסית להתנהל בעולם שהולך ונהיה טכנולוגי ותייצר מעגל מרושע שיהיה קשה מאד לשבור.

כי זו המטרה של חינוך. המטרה של חינוך היא לרומם אותך אל מעבר למה שהחיים ברנדומליותם הקצו לך. בין אם נולדת לאבא שיכור ואמא חסרת אונים והצלחת לגמור תיכון ולהתארגן על חיים יציבים ובין אם נולדת לחתן פרס ישראל ופרימה בלרינה והצלחת לקבל פרס נובל לשלום. חינוך טוב אמור לגרום לך לשאוף הלאה, לדעת עוד, ובו בזמן לגרום לך להיות בנאדם. להיות ערכי, הומני, חלק תורם למארג החברתי שסביבך.

לבחור בחינוך פרטי משמעותו שכשהילד שלך יצא מהמערכת הנפלאה שבחרת לו הוא עשוי להיות מוקף בהמון אדם נבער מדעת. אנשים שאתם הוא לא ירצה להקים קהילה. עבורי, חינוך סוציאליסטי אנד אול, חשוב לטפח את הקהילה שאתה רוצה לחיות בה בדיוק בגלל שאתה צריך לחיות איתה אחר כך.

נקודה אחרונה: מערכת חינוך ציבורית או פרטית, מתוקצבת או לא מתוקצבת, היא לא תחליף לתפקודו של ההורה. יש מגמה כזו בשנים האחרונות של הורים שחושבים שמי שצריך לחנך את הילדים שלהם זה בית הספר. לא. בית הספר יכול לעזור כשהורים לא מתפקדים, הוא יכול להקנות סדר ומשמעת והרגלים באופן מוגבל. אבל אם אתה, הורה נאור, לא תתן לילד שלך את מה שהוא צריך ממך: גבולות, העשרה, שיחה, אתגרים, בית הספר ציבורי או פרטי, לא יעשה את זה בשבילך.

19-08-2010

Post-Migraine morning.

17-08-2010

The creatures outside looked from pig to man, and from man to pig, and from pig to man again; but already it was impossible to say which was which.

Animal Farm / George Orwell

16-08-2010

אם יוולד לי ילד
ורוד עם קורט תכלת
זה יהיה מפנה חשוב
ולדעתי גם רב תועלת.
הו ילד, הו ילד
אתה תפתח בי דלת
לחדרים שנסגרו מזמן

אם יוולד לי ילד / עלי מוהר

mazal tov @roee_r

15-08-2010

you don't care if it's wrong or if it's right

Roxanne / The Police

השילוב של חצאית מיני גבוהה ועקבים תמיד מרגיש לי קצת פרובוקוטיבי מדי. לכן הקרדיגן באמצע אוגוסט.

10-08-2010

You know the nearer your destination, the more you slip sliding away

Slip Sliding Away / Simon & Garfunkel

I (don't ) have a dream

הבוקר בקורפרייט יש יומולדת לאחת העובדות, וכמסורת הקורפרייט העולצת היא מילאה שאלון קצר על עצמה שהופץ לכל העובדים.אחת השאלות היתה: “מה היה חלום הילדות שלך?”
תגובה אינסטיקנטיבית: גיחוך והתנשאות.
תגובה פחות אינסטיקנטיבית: הממ. כשיבוא יומי למלא את השאלון (עוד חודשיים ו18 יום, תודה ששאלתם) איך אני אענה על השאלה הזו?

פאוזה קצרה למחשבה לא הניבה תוצאות מרשימות.

הרהורים ממושכים יותר הניבו את המסקנה שאין לי חלום ילדות. כן, יש לי אנקדוטות על איך רציתי להיות טועמת המזונות של ורד הגליל (כי הם ייצרו רק שוקולד ויאם) או איך רציתי לעבוד בחנות ספרים, אבל לא חלום, תשוקה, שעיצבה את הבחירות שלי בחיים.

ותהיתי - האם רק אני כזו? רק לי אף פעם לא היה משהו שנורא רציתי להיות? אולי זה כי אני משתעממת בקלות. אולי כי תמיד יותר עניין אותי יותר לדעת דברים מאשר לעשות דברים. (עצלנית) אולי כי המון דברים שרציתי לעשות היו נראים לי לא ריאלים (אני מאשימה את החינוך הפולני-לייט של אבא שלי). ובכן, האם אני לבד?

בצר לי, פניתי לטוויטר.


דסקל רצה להיות שחקן אנ.בי.איי
יעל רצתה להיות אחות
נעה רצתה להיות ציירת
לירז רצתה להיות זמרת
עופר רצה להיות בלש
לדן-יה אין תשובה
אפרת רצתה להיות שחקנית
נעמה רצתה לעבוד בספארי
דנה רצתה להיות וטרינית ואז סופרת

מורן רצתה, בין השאר, להיות ראש העיר

ושגיאבי רצה להיות ג'ים מוריסון


אז מסתבר שלכולכם היה חלום ילדות חוץ ממני ומהאלטר שלי.

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה המסקנה שהיתה לי בראש היא שזה קצת עצוב, איך החיים מכריחים אותנו לוותר על החלומות שלנו, אבל כשאני חושבת על זה לעומק אז זה כמו שנעה אמרה - את חיי הפרילאנס המעיקים אי אפשר לצפות בגיל 6. יש קסם בחלומות ילדות, והתמזל מזלם של אלו שזוכים לתרגם אותם למציאות, אבל בסופו של דבר אלו החלומות שאתה חולם אחר כן, כשאתה כבר מכיר את העולם ואת עצמך יותר טוב, שיעצבו את מה שתרגיש לגבי החיים שלך: סיפוק, מיצוי, החמצה, כשלון.



מה שכן, אף אחד אף פעם לא חלם להיות ממ”ח

09-08-2010

One of these mornings
You're going to rise up singing
Then you'll spread your wings
And you'll take to the sky

But until that morning
There's a'nothing can harm you
With your daddy and mammy standing by

Summertime / George Gershwin

05-08-2010

איפשהו בין בת-עקיבא לפאשיונאבל

04-08-2010

Lontano lontano nel tempo
qualche cosa
negli occhi di un altro
ti farà ripensare ai miei occhi*

LONTANO LONTANO / Mondo Cane / Mike Patton

*translation

03-08-2010

You who wish to conquer pain
You must learn what makes me kind\

From Her to Eternity / Nick Cave and The Bad Seeds

02-08-2010

Pineapple princess, I love you,
you're the sweetest girl I've seen
Some day we're gonna marry and you'll be my pineapple queen

Pineapple Princess

01-08-2010

You ask about my consience
And I offer you my soul

Blaze of Glory / Bon Jovi

29-07-2010

28-07-2010

On Wearing Clothes

היסטוריה (לא) אופנתית קצרה

גדלתי בקיבוץ כטום-בוי מוחלט.
לא הסכמתי ללבוש שום דבר חוץ מטרנינג עד גיל 12 בערך.
הג’ינס הראשון שקניתי לעצמי היה גדול עלי ב3 מידות ובגזרה מחרידה אפילו בפרמטרים של התקופה ההיא (תחילתם המוקדמת של הניינטיז).
העברתי את רוב התיכון בחברת מושבניקים נעולים בנעלי היי-טק.
בערך בגיל 15 גיליתי את קסמם של בגדים קצרצרים ומינימלים - “הי, ראו, אם אני לובשת מיני קצרצר, חזיית פוש-אפ וחולצה עם מחשוף עמוק שנגמרת 10 ס”מ מעל הפופיק אז בנים מסתכלים עלי” י
את השנים שבין 18 ל23 העברתי בניו יורק, מתבגרת מגאפ לבננה ריפאבליק לקלאב מונקו (מאורבן אאוטפיטרס עוד לא נגמלתי), לומדת להכיר את חנויות היד שניה (מגוון טישירטים עם שמות של קבוצות בייסבול של בתי ספר באיזור), רוכשת את בגדי המעצבים הראשונים שלי (שמלת סטרפלס של בטסי ג’ונסון בכתום ורוד וסגול), מתרגלת הליכה על עקבי סיכה בשלג.
העברתי כשלוש שנים לבושה בבגדים שאפשר ללכלך בין גינת ביל”ו לגינת שינקין. (זה אומר שגידלתי תינוקות, לאלו מכם שהרפרנס לא דיבר אליהם)

בגדים כציטוט
אופנה, או התלבשות, בשבילי היא דרך להגיד משהו על עצמי ברגע נתון. היום אני נאיבית, היום אני זועמת, היום אני ליידי, היום אני פאנק גירל. לא בטוח שהמביט מבחוץ קולט את הכוונה, אבל התאמת האאוטפיט היומי למצב הפנימי יוצרת אצלי סיפוק, נוחות, הנאה.

חשוב לי לא להיות קורבן אופנה. אני לא מוכנה להיות עבד שוטה של מותגים (גבוהים או נמוכים) , אני מתעבת טוטאל לוקס ותמיד יהיה אלמנט אחד לפחות במה שאני לובשת שהוא לגמרי אני ורק אני. אני יודעת שבעיני רבים זו התעסקות בצורה ולא בתוכן, אבל מבחינתי זה חלק בלתי נפרד מההבניה של עצמי. מה שאני לובשת לא פחות חשוב לי ממה שאני קוראת, כותבת, יודעת, אומרת. (לא לחינם פרוייקט הדייילי אאוטפיט מלווה בציטוטים)

אני מתלבשת בשביל שתי נקודות מבט - שלי על עצמי, נקודת מבט שמבינה את כל הניואנסים והבדיחות הפנימיות, שתומכת באדם שאני רוצה להיות באותו רגע, שנותנת לי כוח להיות עצמי. ונקודת המבט של החוץ עלי - לעורר את התגובה שאני רוצה לעורר ולא את אלו שאני לא רוצה.

מה שאני רוצה שהבגדים שלי יגידו עלי מורכב משכבות. אני רוצה שיגידו: היא נראית טוב. אני רוצה שיגידו: יש לה טעם טוב. אני רוצה להראות מתוחכמת ולא מתאמצת. אני רוצה שיהיה הומור במה שאני עוטה עלי. יש פעמים שאני לובשת משהו רק כי זה משעשע אותי. יש לי פריטים עם היסטוריה סודית, שרק אני יודעת למה דווקא היום אני לובשת אותם. סוג של ציטוט ביני לבין עצמי.


הערת ביניים מלאה בהכללות גסות על סחים והיפסטרים בהקשר הזה

הבעיה שלי עם סחים: הבגדים שלהם משעממים.
הבעיה שלי עם היפסטרים: אם כולם נראים אותו דבר, איך בדיוק זה מיוחד?


ולסיכום
אם אני אראה אותך ברחוב לובשת אותו דבר כמוני אני אאלץ להרוג אותך ולהחביא את גופתך בקסטרו. מתנצלת מראש.

27-07-2010

An' everyone can say
What they want to say
It never gets better anyway
So why should I care

Bad Reputation / Joan Jett

26-07-2010

Has he lost his mind?
Can he see or is he blind?
Can he walk at all
Or if he moves will he fall?

Iron Man* / Black Sabbat

I just learned to play this song on the recorder. cool, i know.

25-07-2010

22-07-2010

The rebel, I make more noise than heavy metal
Protect Ya Neck / Wu-Tang Clan

19-07-2010

Baby, I know
The First Cut is the Deepest

18-07-2010

Oh, my reputation's kinda clouded with dirt
That's why you sleep with one eye open

Girl With One Eye / Florance and the Machine

15-07-2010

mon·o·tone
Sameness or dull repetition in sound, style, manner, or color

14-07-2010

13-07-2010

אנשים זרים צופים בנו דומם
האנשים זוכרים מילים אשר מחקתי

אין אהבות שמחות

12-07-2010

Doesn't seem to be a shadow in the city
Summer In The City / Joe Cocker

11-07-2010

Do i let her sleep or should i wake her up
You said We both go together if one falls down

West Coast / Coconut Records

08-07-2010

Viva España!

הדבר הראשון שאוריה הוציא מהפה הבוקר: "כמה כמה?"י

07-07-2010

Yes, my heart belongs to Daddy
So I simply couldn't be bad
Yes, my heart belongs to Daddy
Da, Da, Da, Da, Da, Da, Da, Da, DAAAAD

My Hearts Belong to Daddy* / Marilyn Monroe

*Happy Birthday to my dad!

06-07-2010

05-07-2010

I was not neurotic, just apocalyptic

Here We Aren’t, So Quickly / Jonathan Safran Foer / New Yorker’s “20 under 40” issue

Backlogged: All the Stateside Daily Outfits

04-07-2010

Oh, say can you see by the dawn's early light
What so proudly we hailed at the twilight's last gleaming?

14-06-2010 Flagstaff AZ

13-06-2010 Las Vegas

11-06-2010

10-06-2010

09-06-2010

08-06-2010

31-05-2010

Yes, true weeping is yet to come

The Weeping Song / Nick Cave and The Bad Seeds

30-05-2010

Our house, was our castle and our keep
Our house, in the middle of our street
Our house, that was where we used to sleep

Our House / Madness

27-05-2010

'Tis but thy name that is my enemy;
Thou art thyself, though not a Montague.
What's Montague? it is nor hand, nor foot,
Nor arm, nor face, nor any other part
Belonging to a man. O, be some other name!
What's in a name? that which we call a rose
By any other name would smell as sweet;
So Romeo would, were he not Romeo call'd,
Retain that dear perfection which he owes
Without that title. Romeo, doff thy name,
And for that name which is no part of thee
Take all myself.

Romeo & Juliet / William Shakespeare

26-05-2010

After all, he said to himself, it's probably only insomnia. Many must have it.

A Clean, Well-Lighted Place* / Ernest Hemingway

*inspiration to use the text is from here

25-05-2010

24-05-2010

23-05-2010

Bed hair day

20-05-2010

17-05-2010 Eve

17-05-2010

13-05-2010

She ain't never gonna be the same

Jaine Got A Gun / Aerosmith

12-05-2010

Instead, Pullman has looked around at this broken universe of ours, in its naturalistic tatters, and has indicated, like Satan pointing to the place on which Pandemonium will rise, the site of our truest contemporary narratives of the Fall: in the lives, in the bodies and souls, of our children.

On Demons & Dust / Maps and Legends / Michael Chabon

11-05-2010

את נשכחת. עיני המראה עצומות.
בחדרי העולם הגדולים, הריקים,
גם צחוקך יבהל מעצמו.

את הלילה שלך מרגיעים / נתן אלתרמן / בביצוע של יוסי בנאי*

* 5 שנים למותו